<h1>ראב"ן סימן שמ"ז</h1>
<h2>דף מח.</h2>
אסור לפרוש בגד ע"ג משקין שלא יהא מוכשר ויבא לידי סחיטה, דאמרינן בההוא עובדא גופה חזייה רבא דפרס דסתודר אפומא דכובא נזהיה רבא א"ל ר' זירא אמאי א"ל השתא קא חזית לסוף חזייה דקא עצר ליה. ואם הוא בגד שעומד לכך ואם הוא מוכשר לא יקפיד לסחטו שרי, כדאמר ליה ומאי שנא מפרונקא א"ל התם לא קפיד עילויה, פרונקא הוא בגד שמכסין הכובא.
<h2>דף מט:</h2>
עורות בין של בעל הבית בין של אומן מטלטלין אותן ליישב עלייהן דקיימא לן כר' יוסי אבל נסרים של אומן אין מטלטלין אותן לישב עליהן דמקפיד עליהן. וקיימא לן כר' יוסי דאמר [נ"א:] ד' בהמות יוצאות באפסר הסוס והפרד והגמל והחמור למעוטי גמל בחטם, דלית הלכתא כחנניא דאמר נטירותא יתירתא לאו משוי הוא ושפיר דמי, אלא משוי הוא.
<h2>דף נז.</h2>
לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן וכו', בחוטן שקושרת האשה את הסבכה לראשה מיירי, ואוקמה רב נחמן [גזירה] שמא תזמן טבילה של מצוה ומשום שחוצצת מתרתה ומהלכת בה ברשות הרבים ד' אמות, אבל בסבכה ליכא למיחוש שתהלך בה ד' אמות ברה"ר שהרי לא תלך בגילוי הראש, והסבכה תשים על ראשה ולא תקשור החוטין עליה ותוליכם בידה. בעא מיניה רב כהנא מרב(א) תיכי חלילתא מאי, כלומר אם החוטין משורשרין בחלל הסבכה מאי כמו שעושין לשבכות של נשים בין חלל להכניס בה החוט, הכא ליכא למיחוש דילמא אתי לאתויינהו [בידה] שהרי החוט חרוז בתוך הסבכה. א"ל אריג קאמ[רת] כל שהוא אריג לא גזרו, [כלומר] כל שהוא חרוז בסבכה הרי הוא כארוג בו שלא יזח ממנו ודבר שהוא בבגד לא גזרו בו רבנן דילמא אתי לאתויי ומותר לצאת בו בשבת. והכי נמי אמרינן [נ"ח.] לא יצא העבד בזוג שבצוארו אבל יוצא בזוג שבכסותו ומוקמינן לה באריג בכסותו דליכא למיחוש דילמא אתי לאתויי דכל שהוא אריג לא גזרו דלא נפל. והכי נמי אמרינן [ס"ו:] ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדיברו בהוה, ומוקמינן לה באריג בכסותו. חזינא להו לאחוותיי דכי סלקן מטבילה לא קפדן על תיכי חלילתא דידהו לא לקשרן על הסבכה ולא להוציאן מן הסבכה ולהביאן בידן אלא כך מניחות החוטין תלויין אלמא ליכא למיחוש לאיתויי בידן, ואמרינן כי טנופין החוטין כי תיכי איכא בינייהו, להך לישנא דכל שהוא [אריג] הני נמי אע"ג דטניפי ליכא למיחוש למישלף ואתי לאיתויי, להך לישנא דלא קפיד כיון דטניפין ודאי קפדו ואתי למישלף ולאיתויי. הובררה פי' שמועה זו. ורבותי פירשוה בפנים אחרות דחוטי צמר ופשתים שקושרת בהן שערה מיירי דאמרינן לקמן כל שהוא למטה מן הסבכה לא גזרו. ועוד פירשו חזינא להו לאחוותיי דלא קפדן וטבלן בתיכי חלילתא דכל שהוא ארוג לא גזרו עליו מלטבול בו. אם כן יהא כל אדם טובל בחלוקו ויברך קודם טבילה, ואנן אמרינן [פסחים ז':] כל המצות מברך עליהן קודם לעשייתן חוץ מן הטבילה, ואמרינן בשלמא טבילה דגברא לא חזי דערום קאי. ועוד חוטי צמר ופשתן חוצצין וכשהן ארוגין אין חוצצין בתמיה. וחוטי שער ודאי אין חוצצין לדברי הכל מפני שהמים באין בהן.
